פס"ד בתביעת חברת ביטוח לפי חוק הפיצויים לנפגיע תאונת דרכים

א.         פרטי המקרה

1.         ביום 8/9/05 עת נהג התובע ברכבו מצומת סומך לצומת אחיהוד, אירעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה"). במועד התאונה היה רכב התובע מבוטח כדין אצל הנתבעת.

אין מחלוקת כי התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

התובע נלכד ברכבו, ומיד כשחולץ הובהל לביה"ח גליל מערבי בנהריה. תחילה אושפז בחדר הלם, משם עבר לטיפול נמרץ. בהמשך הועבר למחלקה הכירורגית ומשם למחלקה האורטופדית. התובע שוחרר מבית החולים ביום 30/10/05.

כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בחלקי גופו השונים. בביה"ח אובחן קרע בכבד, נוזל דמי בחלל הצפק, קונטוזיה ריאתית דו צדדית, שברים בירך ימין ובכף רגל שמאל CT מוח לא הדגים נזק מוחי או דימום. שבר בעצמות האף. התובע עבר ניתוח לקיבוע של השבר בירך ימין.

ב.         נכות רפואית

להערכת נכותו הרפואית של התובע מונו מטעם ביהמ"ש 5 מומחים רפואיים.

2 .       התחום האורטופדי

כמומחה בתחום זה מונה פרופ' משה רופמן, מנהל מחלקה אורטופדית בביה"ח כרמל.

כאמור, התובע נותח בביה"ח נהריה לקיבוע השבר בירך ימין. לאחר כחצי שנה (במרץ 2006) עבר ניתוח נוסף להוצאת ברגים מקורבים במסמר התוך לישדי. שבר בכף הרגל משמאל טופל ע"י קיבוע בגבס. בתחילה ללא דריכה, אח"כ הליכה בעזרת הליכון.

התובע התלונן בפני המומחה על כאבים בירך ימין ובאזור הצלקת. לטענתו, הכאבים מהרגל מקרינים עד כדי גרימת כאב ראש. עוד התלונן כי מתקשה בעמידה ובהליכה. בנוסף, מתקשה גם בישיבה בגלל הכאבים לאורך הירך. לטענתו יכול להתקלח רק בישיבה.  התלונן גם על כאבים בכפות הרגליים, כאבי גב תחתון וחזה.

בחוות דעתו מציין המומחה שהתובע מתהלך עם קביים, אך יכול להתהלך גם בלעדיהם ושבהליכה בעזרתו התובע כמעט ואינו נשען עליו.

המומחה העריך שבעקבות התאונה נותרה נכות אורטופדית קבועה. בירך ימין שבר שהתחבר עם הארכת הרגל והגבלת תנועות במפרק הירך והן במפרק הברך. המומחה מעריך שהכאבים בכפות הרגליים נובעים משברים שהיו בשתי הרגליים.

כל אלו מקנים נכות צמיתה בשיעור 20% לפי סעיף 35(1)ג לתקנות המל"ל.

3.         תחום א.א.ג.

כמומחה בתחום זה מונה ד"ר אמיר גורי, ממחלקת א.א.ג בביה"ח רמב"ם.

התובע התלונן בפני המומחה על שינוי בצורת האף החיצוני, קושי בנשימה, נחירות, כאבי ראש, נזלת והפרעות שינה.

המומחה התרשם משינוי בצורת האף החיצוני, ללא הפרעות במעבר האוויר.